Poem by Meitar Hillel Kurman
Grace
This is a moment of grace
The sight that appears to have vanished
Returns and directs
And your face giggles at a joke
That time has not ground
The clock strikes silently
And the wind blows
A moment of grace
Memories are emitted by a flash of light.
Shake your hand
To joy and cling on
My Granny, I love you a million times over
(And to the moon).
Grace
The cancerous steps are crooked
And the mourning of the dying is cunning
Doctors predict weeks
(You did not sing at the Holiday table for the first time)
Yet a new day offers grace.
You recognize me, I recognize you
In this moment we are alive
חסד
זֶהוּ רֶגַע שֶׁל חֶסֶד
הַמַּבָּט שֶׁנִּדְמֶה שֶׁאָבַד
חוֹזֵר וּמֵישִׁיר
וּפָנַיִךְ שׂוֹחֲקוֹת מִבְּדִיחָה
שֶׁהַזְּמַן לֹא שַׁחַק
נְקִישׁוֹת הַשָּׁעוֹן דּוֹמְמוֹת
וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת
רֶגַע שֶׁל חֶסֶד
הֶבְזֵק אוֹר קוֹרֵן זִכְרוֹנוֹת
לְהִתְמוֹגֵג וּלְהֵאָחֵז
לִלְחֹץ אֶת יָדֵךְ
בַּפַּעַם הַמִּילְיוֹן (וְעַד הַיָּרֵחַ)
סָבְתָא שֶׁלִּי – אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
חֶסֶד
צַעֲדֵי הַסַּרְטָן עֲקֻמִּים
וְתוּגַת הַגְּסִיסָה עַרְמוּמִית
הָרוֹפְאִים מְנַבְּאִים שָׁבוּעוֹת
(וּבְשֻׁלְחָן הַחַג לָרִאשׁוֹנָה לֹא שָׂרַת)
וּבְכָל זֹאת יוֹם חָדָשׁ מֵבִיא אִתּוֹ חֶסֶד
אַתְּ מְזַהָה אוֹתִי, אֲנִי מְזַהָה אוֹתָךְ
בָּרֶגַע הַזֶּה אֲנַחְנוּ חַיִּים
מיתר הלל קורמן
ATUNIS GALAXY POETRY 