Poem by Shoshana Vegh
A disrupted melody
Like a discarded music box
In the corner of a field
I’m not playing you
When you were me and I was you
We did not need any language
The words flowed between us.
And there is no possibility to play a broken
Tune because the key was lost
And there is no way going back to the beauty that is not in it
Comforting morning
Memories are erased
And the silent shouts
You were a huge engine
And here I am a steamer
Which sails in the river.
You’re still looking for me
Among your losses
But the hovercraft that takes you
From the bay of the house to the bay of a field
מנגינה קטועה
כְּמוֹ תֵּבַת נְגִינָה זְרוּקָה
בְּפִנַּת הַשָּׂדֶה
אֵינִי מְנַגֶּנֶת אוֹתְךָ
כְּשֶׁהָיִיתָ אֲנִי וְהָיִיתִי אַתָּה
לֹא הָיִינוּ זְקוּקִים לְשָׂפָה
הַמִּלִּים זָרְמוּ בֵּינֵינוּ.
וְאֵין אֶפְשָׁרוּת לְנַגֵּן מַנְגִּינָה
שְׁבוּרָה כִּי אָבַד הַמַּפְתֵּחַ
וְאֵין לַחֲזֹר לְיֹפִי שֶׁאֵין בּוֹ
בֹּקֶר מְנַחֵם
הַזִּכְרוֹנוֹת נִמְחָקִים
וְהַצְּעָקוֹת אִלְּמוֹת
הָיִיתָ מָנוֹעַ עָצוּם
וְהִנֵּה אֲנִי סְפִינַת קִיטוֹר
שֶׁמַּפְלִיגָה בַּנָּהָר.
אַתָּה עֲדַיִן מְחַפֵּשׂ אוֹתִי
בֵּין הָאֲבֵדוֹת שֶׁלְּךָ
אַךְ הָרַחֶפֶת שֶׁלּוֹקַחַת אוֹתְךָ
מִמִּפְרַץ הַבַּיִת לְמִפְרַץ שָׂדֶה
אֵינָהּ מַגִּיעָה אֵלַי.
שושנה ויג
ATUNIS GALAXY POETRY 